השלבים הראשונים של סטארטאפ מלאים בהחלטות.
איזו גרסה לפתח, כמה להשקיע, באיזו טכנולוגיה לבחור, אילו יכולות להכניס למוצר ומתי נכון לצאת לשוק.
דווקא בתקופה שבה התקציב מוגבל והזמן קריטי, החלטת פיתוח אחת לא נכונה יכולה לעלות הרבה יותר מהעלות הישירה שלה.
היא יכולה לגרור חודשים של עבודה, להגדיל את עלויות התחזוקה, לעכב את ההשקה ובמקרים מסוימים אפילו לחייב בנייה מחדש של חלקים משמעותיים במוצר.
כלי AI אמנם מאפשרים כיום לפתח מהר יותר מאי פעם, אבל הם לא מבטלים את הצורך בקבלת החלטות נכונה.
להפך.
ככל שקל יותר לייצר קוד, מסכים ופיצ'רים, כך חשוב יותר לדעת מה באמת כדאי לפתח.
אלה חמש טעויות שאנחנו ממליצים ליזמים לזהות מוקדם ככל האפשר.
1. הופכים את רשימת החלומות לגרסה הראשונה של המוצר
כמעט לכל יזם יש תמונה ברורה של המוצר שהוא רוצה לראות בעתיד.
הבעיה מתחילה כאשר מנסים להכניס את התמונה המלאה הזאת כבר לגרסה הראשונה.
מערכת הרשאות מתקדמת, דשבורדים, מנגנוני המלצות, צ'אט, אוטומציות, אפשרויות התאמה אישית ופיצ'רים נוספים יכולים להיות רעיונות מצוינים.
אבל השאלה הנכונה בשלב הראשון אינה האם הפיצ'ר טוב, אלא האם צריך אותו עכשיו.
המטרה של MVP היא לא להוכיח שאפשר לבנות את כל החזון.
המטרה היא לבדוק את ההנחות המרכזיות שעליהן העסק מבוסס.
אם ניתן להגיע למשתמשים הראשונים ולבדוק את המודל באמצעות חמישה תהליכים מרכזיים, פיתוח של עוד עשרה תהליכים עלול דווקא להרחיק את הסטארטאפ מהמטרה.
ומה קורה כשמשקיעים יותר מדי ב-Nice to Have?
באחד המיזמים שליווינו הושקע תקציב משמעותי בפיתוח.
היזם רצה להגיע לשוק עם מוצר עשיר ומרשים ולכן הוסיף לגרסה הראשונה יכולות רבות, שחלקן היו בגדר Nice to Have ולא נדרשו כדי לבדוק את המודל העסקי.
כל תוספת בפני עצמה נראתה הגיונית.
אבל יחד הן הגדילו משמעותית את היקף הפיתוח ואת התקציב שנצרך לפני ההשקה.
כשהמוצר היה מוכן, התבררה הבעיה.
כמעט ולא נשאר למיזם תקציב לשיווק, לקידום ולגיוס המשתמשים הראשונים.
מוצר יכול להיות מצוין מבחינה טכנולוגית, אבל אם לא נשאר מספיק כסף להביא אליו משתמשים, קשה מאוד לבדוק אם הוא מסוגל להפוך לעסק.
לכן כאשר מתכננים תקציב MVP, חשוב להשאיר מקום גם למה שקורה אחרי שהפיתוח מסתיים.
2. בוחרים את הפתרון הזול ביותר בלי לבדוק את המחיר של ההצלחה
סטארטאפ צריך לשמור על הכסף שלו.
אין שום הצדקה לבנות תשתית של תאגיד בינלאומי עבור מוצר שעוד לא פגש את מאה המשתמשים הראשונים שלו.
אבל יש הבדל בין פיתוח רזה לבין פיתוח קצר ראייה.
לפני שבוחרים ארכיטקטורה וטכנולוגיה כדאי להבין מה עשוי לקרות אם המיזם יצליח.
האם המערכת תוכל להתמודד עם עלייה משמעותית במספר המשתמשים.
האם יהיה ניתן להוסיף סוגי משתמשים והרשאות.
האם המוצר צפוי להתחבר בעתיד למערכות ERP, CRM, סליקה או שירותים חיצוניים.
האם יהיה צורך באפליקציה בנוסף למערכת Web.
ומה יקרה כאשר לקוח גדול יבקש אינטגרציה שלא תוכננה מראש.
לא צריך לפתח היום את מה שאולי יידרש בעוד שלוש שנים.
כן צריך להימנע מבחירות שיחייבו בעוד שנה לזרוק את מה שכבר נבנה.
3. נותנים ל-AI לכתוב את המוצר לפני שמישהו הגדיר את העסק
אפשר היום לתאר רעיון למערכת ולקבל בתוך זמן קצר מסכים, User Stories, מבנה בסיס נתונים ואפילו קוד עובד.
זו התקדמות אדירה.
אבל תוצר שנראה מקצועי אינו בהכרח תוצר שמבין את העסק.
ניקח לדוגמה Marketplace שמחבר בין לקוחות למספר ספקים.
אפשר לייצר באמצעות AI תהליך רכישה יפה מאוד.
אבל עדיין צריך להחליט מי למעשה מוכר את המוצר ללקוח.
מי סולק את העסקה.
כיצד מתחלק הכסף בין הספק לבין הפלטפורמה.
מי אחראי על ביטול.
מה קורה בהחזר חלקי.
כיצד מטפלים במוצר שאזל מהמלאי לאחר ביצוע ההזמנה.
ואילו דרישות חשבונאיות או רגולטוריות משפיעות על התהליך.
AI יכול לעזור לנו לבחון פתרונות ואפילו להעלות מקרי קצה שלא חשבנו עליהם.
אבל הוא אינו צריך להיות הגורם שמחליט עבור היזם כיצד העסק שלו יעבוד.
פיתוח מהיר של לוגיקה עסקית שגויה פשוט מאפשר להגיע לטעות מהר יותר.
4. מחכים לסיום הפיתוח כדי לבדוק את חוויית המשתמש
לא צריך מוצר עובד כדי לגלות שחוויית המשתמש אינה עובדת.
אפשר לבדוק תהליך באמצעות Wireframes.
אפשר לתת למשתמש לבצע משימה על Prototype.
אפשר לבחון ארכיטקטורת מידע עוד לפני שנכתבה שורת קוד אחת.
הבדיקות האלו חשובות במיוחד במוצרים חדשים, משום שהיזמים וצוות הפיתוח מכירים את המערכת הרבה יותר טוב מהמשתמש שיפגוש אותה בפעם הראשונה.
מה שנראה לצוות ברור לחלוטין יכול להתגלות כבלתי מובן למשתמש.
שינוי של Prototype יכול לקחת שעות.
שינוי של אותו תהליך לאחר שה-Frontend, ה-Backend, בסיס הנתונים והאינטגרציות כבר פותחו יכול להפוך למשימה אחרת לגמרי.
Product Design בשלב מוקדם אינו שכבת קוסמטיקה שמוסיפים למוצר.
הוא כלי שמאפשר לבדוק החלטות לפני שמשלמים את מחיר הפיתוח שלהן.
5. מתכננים את ההשקה אבל לא את היום שאחריה
הרבה תשומת לב מוקדשת לרגע שבו המוצר עולה לאוויר.
אבל מבחינה טכנולוגית ועסקית, דווקא אז מתחילה העבודה האמיתית.
המשתמשים הראשונים מבקשים דברים שלא צפינו.
נתוני השימוש מגלים שתהליך שנחשב מרכזי כמעט ואינו בשימוש.
לקוח משמעותי מבקש הרשאה חדשה.
מודל התמחור משתנה.
נדרשת אינטגרציה חדשה.
ולפעמים מתברר שהנחת יסוד שלמה במוצר צריכה להשתנות.
מערכת שתוכננה כאילו הגרסה הראשונה היא הגרסה הסופית עלולה להפוך כל שינוי כזה לפרויקט.
לכן אחד הדברים החשובים בפיתוח לסטארטאפ הוא לאפשר למוצר להשתנות.
לא צריך לנחש מראש את העתיד.
צריך לבנות בסיס שמאפשר להגיב אליו.
אז איך מתחילים נכון?
לפני שמתחילים לרוץ לפיתוח, כדאי לעצור ולענות על כמה שאלות בסיסיות.
מה אנחנו רוצים להוכיח באמצעות הגרסה הראשונה.
מי המשתמש הראשון שלנו.
מהו התהליך המרכזי שחייב לעבוד.
אילו יכולות הן Must Have ואילו יכולות יכולות להמתין.
מהם הסיכונים העסקיים והטכנולוגיים הגדולים ביותר.
כמה מהתקציב צריך להישאר להשקה, שיווק, למידה ושינויים.
ואילו החלטות טכנולוגיות יהיה קשה ויקר לשנות בהמשך.
התשובות לשאלות האלה משפיעות הרבה יותר על סיכויי המיזם מאשר השאלה אם אפשר לפתח עוד פיצ'ר בשבועיים.
FDE – להתחיל מהבעיה העסקית לפני שמתחילים מהקוד
בדיוק בנקודה הזאת נכנס לתמונה תפקיד ה-Forward Deployed Engineer – FDE.
במקום להתחיל את התהליך בשאלה "מה אתם רוצים שנפתח?", ה-FDE עובד קרוב ליזם ובוחן קודם את הבעיה העסקית, המשתמשים, התהליכים, הנתונים, האינטגרציות והסיכונים הטכנולוגיים.
בעידן ה-AI התפקיד הזה הופך משמעותי במיוחד.
כאשר אפשר לפתח במהירות גדולה יותר, הטעות היקרה כבר אינה בהכרח כתיבת קוד איטית.
הטעות היא להשקיע את המהירות הזאת בפיתוח הדבר הלא נכון.
עבור סטארטאפ בתחילת הדרך, עבודה עם FDE כבר בשלבים הראשונים יכולה לסייע להגדיר MVP מדויק יותר, לבחור היכן נכון להשתמש ב-AI, לזהות מוקדם החלטות טכנולוגיות בעלות משמעות עסקית ולמקד את תקציב הפיתוח במה שבאמת נדרש כדי להגיע לשוק.
לפעמים הדרך המהירה ביותר להתחיל לפתח היא דווקא לא להתחיל מהפיתוח.
קודם מגדירים מה נכון לבנות, ורק אז משתמשים בטכנולוגיה כדי להגיע לשם מהר יותר.